פסק-דין בתיק ת"א 3680-08

1.         בפני תביעה לתשלום יתרת שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שהעניקה התובעת לנתבעים מכוח הסכמים בע"פ אליהם הגיעו הצדדים.

רקע

2.         התובעת הינה שותפות עורכי דין, העוסקת במתן שירותים משפטיים ללקוחותיה. הנתבע 1 הופנה אל התובעת ע"י בן דודו עוה"ד מאזן דעאס (להלן: "עו"ד דעאס") שהכיר את ראש השותפות הנ"ל (להלן: "ד"ר משה וינברג"). עוד קודם לכן פנה עוה"ד דעאס לדר' וינברג וביקש כי התובעת תקבל על עצמה את ייצוג הנתבעים בתיק שבו הוגש ערעור לביהמ"ש העליון.

3.         אין חולק, כי בין התובעת לנתבעים נערך הסכם שכר טרחה בע"פ, על פיו הסכימה התובעת לקבל על עצמה את ייצוגם בהליך הערעור, שכבר הוגש לביהמ"ש העליון עוד קודם לכן. התמורה המוסכמת נקבעה לסך של 11,500 ש"ח בתוספת מע"מ והוצאות גם כן בתוספת מע"מ. גם לאחר מכן לא נחתם הסכם בכתב, אולם התובעת שלחה לטענתה אל הנתבעים הודעה על הסכם שכ"ט מיום 25.12.04 (להלן: "המכתב הראשון").

            לגרסת התובעת שכה"ט הנמוך נקבע לאור ההכרות עם עו"ד דעאס, ולכן לא דרשה מהנתבעים כל שכר העולה על כך, למרות היקף העבודה הרב שהושקע מצידה. עוד הוסכם, כי התמורה משתלמת אך ורק בעבור ייצוג והופעה בערעור, זאת ותו לא.

4.         לאחר תחילת היצוג והטיפול המשפטי הורה ביהמ"ש העליון בתיק הערעור על מינוי מגשר. הואיל ולטענת התובעת היה הליך הגישור נפרד ושונה ממהלך הערעור דרשה מהנתבעים תשלום נוסף ביום 31.5.05 באמצעות משלוח חשבונות לתשלום, האחד ע"ס 4,000 ש"ח + מע"מ והשני ע"ס 3,000 ש"ח + מע"מ.

            הנתבע 1 סירב לדרישה, הואיל ולטענתו היה כלול הליך הגישור במסגרת הסכם שכה"ט שסוכם לגבי הערעור.

            לאחר דין ודברים הגיעו הצדדים להסכם נוסף בע"פ, כי ישולם שכ"ט בגין הגישור עד לתקרה של 8,000 ש"ח. גם הפעם שלחה התובעת הודעה על הסכם שכ"ט מיום 5.2.06 (להלן: "המכתב השני") ושכה"ט על פיו שולם במלואו ע"י הנתבעים.

5.         לטענת התובעת התברר לה, כי הטיפול בגישור נמשך תקופה של שנתיים וחצי נוספות וכלל שעות עבודה רבות. על כן, שלחה לנתבעים חשבון שכ"ט חדש על סך של 33,762 ש"ח בעבור השירות שסיפקה בגין התקופה שמיום 5.2.06 ועד לסגירת התיק בפשרה .

            עוד טענה התובעת, כי סיפקה שירותים משפטיים נוספים, כמו: הגשת תביעה להשבה בשם הנתבעים וייצוג הנתבע 1 מול חברת החשמל. בעבור שני הליכים אלו שולם ע"ח רק סך של 2,000 ש"ח + מע"מ.

            לאחר סיום הגישור בהצלחה נשלח לנתבעים חשבון שכ"ט כללי בעבור כל השירותים שקיבלו מהתובעת בסך של 86,159 ש"ח , שאותו לא שילמו.

            לפיכך, ולאחר שהתובעת השקיעה לטענתה שעות עבודה רבות בטיפול בעניינם של הנתבעים, הגישה תביעתה לחייבם במלוא החוב הנ"ל.

6.         הנתבעים מנגד טענו, כי סילקו את מלוא חובם לתובעת עת שפרעו את החיוב עפ"י שני הסכמי שכה"ט, ועל כן לטענתם, יש לדחות את התביעה כנגדם.

המחלוקת

7.         הצדדים חלוקים בשלוש שאלות עיקריות, בדבר מהות ההסכמה, השפעת התנהלותם במהלך קיום ההסכמים, וזכאות התובעת לתוספת שכר טרחה, הן בגין הליכי הגישור והן בגין שירותים משפטיים נוספים.

טענות הצדדים

8.         לטענת ב"כ התובעת, הסכמי שכה"ט היו מצומצמים לתנאיהם ולא כללו דבר מעבר לכך. לפיכך נטען, כי לא רק שההסכם הראשון כלל רק את הייצוג בערעור, אלא עם כריתת ההסכם השני, שעניינו הליך הגישור היה ברור לנתבעים כי ההסכם הראשון לא כלל את התמורה בעבור ההליך הנ"ל. הוא הדין בסוגית תביעת ההשבה, שהרי בעצם ביצוע תשלום של 2,000 ש"ח + מע"מ הכירו הנתבעים בחובם כלפי התובעת, אך לא פרעו אותו במלואו.

            הואיל והנתבעים היו מודעים להליך הגישור וידעו כי התובעת משקיעה עבודה רבה, וכי החיוב הנוהג אצלה כמפורט בהסכמים הוא שעתי, ממילא אין הם יכולים לצפות כי בעבור כל עבודתה יהיו חייבים תשלום של 20,000 ש"ח בלבד, כפי ששילמו.

            לטענת ב"כ הנתבעים, יש לדחות את התביעה מכל וכל, הואיל והתובעת כשלה בהוכחת תביעתה ונמנעה מהעדת העד המרכזי שבידיעתו בלבד יכלה להסתייע לצורך הוכחת נסיבות כריתת הסכמי שכה"ט והחיוב האמיתי על פיהם.